ראש השנה הוא זמן מתאים בשביל לחשוב על תפוח. אבל  אני חושבת כל יום על תפוח, לא מפני ש'תפוח אחד ביום מרחיק את הרופא' (למרות שגם זאת סיבה טובה) אלא מפני שמדי יום, אני מודה למזכירה הכי היעילה, למצלמה הכי קלה, לאנציקלופדיה הכי מעודכנת, למילון הכי זמין ולנווט הכי מוצלח בעולם, שבלעדיו, כנראה, הייתם צריכים לחפש אותי עכשיו בקלקיליה (שתי דקות מכפר-סבא, לא?)

נכון. אייפון הוא התפוח שאני חושבת עליו כל יום. תפוח משובח מ"apple בית היוצר של סטיב ג'ובס. אחד האנשים היצירתיים ביותר שחיו אי פעם על פני הכדור שלנו.  חשבתי שלקראת ראש השנה שווה לבדוק איך נולד הלוגו של אפל, הנחשב לאחד המוצלחים שבכל הזמנים.

הלוגו הראשון של אפל עוצב בשנת 1976 ע"י רונלד ווין והוא מתאר את איזק ניוטון יושב מתחת לעץ תפוחים ותפוח אחד מתנדנד מעל ראשו וכמעט נופל. על מסגרת הלוגו  נכתב "ניוטון…המוח שתמיד נמצא במסע לגילוי אוקיינוסים של מחשבות…לבדו".

הלוגו הראשון של אפל

לאחר זמן קצר הוחלף הלוגו של ווין, בלוגו חדש, שבו ניוטון פינה את מקומו לתפוח בודד בכל צבעי הקשת. יוצר הלוגו החדש היה רוב ג'אנוף, אשר בתפוח החדש שעיצב ניכרת נגיסה בודדת, כדי להבדיל אותו מעגבניה. גם כפל המשמעות שבין bite  ל-byte הוסיף עומק ללוגו המוצלח, שאותו הגדיר ג'אן לואי גאסה, אחד מהמנהלים הבכירים של אפל דאז, כך: "סמל של תאווה וידע שממנו נגסו נגיסה אחת. כולו בצבעי הקשת, אבל לא בסדר הנכון. אי אפשר למצוא סמל מוצלח יותר לחברה אשר מייצגת תאווה, ידע, תקווה ואנרכיה".

הלוגו הססגוני של אפל

לוגו זה היה בשימוש במשך 22 שנה, עד לשנת 1997. כשחזר סטיב ג'ובס לניהול אפל הוחלט לוותר על התפוח הססגוני לטובת תפוח  בצבע מונוכרומטי, שהופיע בגדלים שונים. מלבד השינוי בצבע, נשארה צורת התפוח עד היום, כפי שהיתה.

הלוגו הנכחי של אפל

מחשבות על תפוחים לוקחות אותי לגן עדן. שם אני פוגשת את אדם וחוה של אלברכט דירר (1507) שמתאר את אדם וחוה, לפני אכילת התפוח בגן עדן, כל אחד מהם על לוח נפרד, בגודל טבעי בעירום מלא (למעט ענף ירק שהם אוחזים בידיהם) וזוהי הפעם הראשונה שבה מופיע גוף עירום בציור הגרמני.

אלברכט דירר 'אדם וחוה' התפוח מעולם לא נראה מפתה יותר…

לא רחוק ממנו אני פוגשת את אדם וחוה (1526) של לוקס קראנאך (Cranach), שמתאר את חוה עומדת לפני עץ תפוחים ומושיטה תפוח לאדם.

לוקס קרנך 'אדם וחוה' התפוח מועבר מידה של חוה לידו של אדם

ועוד גירסה של הסצנה המפורסמת אני מגלה בציור של פול רובנס (1599) שבו מגלם את הנחש תינוק שמנמן וחמוד המגיש את התפוח לחוה והיא לא יכולה לעמוד בפני קסמיו.

פול רובנס חוה מקבלת את התפוח מן הנחש שנראה כמו תינוק.

מעקב אחרי שלוש תמונות אלה מאפשר לנו להבחין בשינויים המתחוללים בציור דמויות אנושיות ותיאורי טבע, החל מתקופת הרנסאנס ועד תקופת הבארוק.

קפיצה בזמן מגן עדן לעולם האמנות המאוחר יותר, מביאה אותי לתפוחים של פיקאסו, סזאן ומאטיס (האמן הכי אהוב עלי) ורנה מגריט מצטרף לנושא באווירה סוריאליסטית עם התפוח הממוקם במקום הכי פחות צפוי.

פול סזאן והתפוחים

ועוד תפוחים של סזאן

אין כמו מאטיס והתפוחים שלו…

התפוחים של פיקאסו

התפוח המפתיע של מגריט הסוריאליסט

תפוח מתקשר לפיתוי ואהבה ולכן אסיים בציטטה הרלבנטית ליחסים בין גבר לאישה כאשר היא מנוגה והוא ממאדים.

אם את במקרה תפוח ואת מחפשת דרך להתמזג עם תפוז אז למה שלא תנסי להכין סלט פירות?

ואי אפשר לסיים בלי הציטטה המפורסמת של סטיב ג'ובס שגם אני מבינה אותה בדרך דומה. קחו לדוגמא את הרשומה הזאת, שמבוססת על חיבור בין דברים שונים, אשר כדי לחבר אותם יחד, צריך עוד משהו חוץ מעובדות נכונות.

האיש הכי יצירתי בעולם מלמד אותנו משהו חשוב על יצירתיות.

שתהיה לכם שנה טובה ומתוקה עם הרבה תפוחים ולא יותר מדי דבש…